מדריך כשרות בוינה

יהודים התיישבו לראשונה בעיר וינה כבר במאה ה-12, כאשר כמה שנים בודדות לאחר מכן הקיסר פרידריך השני, העניק לקהילה היהודית אוטונומיה. באותה התקופה ולמשך שנים רבות, הקהילה היהודית של וינה, בה חיו מאות משפחות, הייתה מוכרת כקהילה המובילה של יהדות גרמניה. לקראת סוף המאה ה-14 החלו להתעורר בוינה תופעות אנטישמיות שגרמו לרדיפות ולפגיעה ביהודי העיר. רבים מחברי הקהילה נהרגו, אחרים גורשו והילדים הוטבלו לנצרות. זה היה סופה (בינתיים) של הקהילה היהודית. בוינה נותרו כמה משפחות יהודיות בודדות שסבלו לעיתים קרובות. באמצע המאה ה-17 גורשו יהודים נוספים, בית הכנסת הגדול הוסב לכנסייה קתולית, וחלק מהיהודים נאלצו להתנצר כדי להימנע מגירוש. במאה ה-18 נותרו בוינה רק יהודים עשירים שיכלו לשלם מיסים גבוהים.

בסוף המאה ה-18 נוסד לראשונה בוינה בית דפוס עברי שהפך במהרה למרכז הדפוס העברי במרכז אירופה. בתקופה זו הופיעו לראשונה תופעות של ההתבוללות בין יהודי וינה, שכללו מסיבות פאר עם האצולה המקומית. במשך השנים הבאות, הפכה וינה למרכז של תנועת ההשכלה. במחצית השנייה של המאה ה-19 ובעשורים הראשונים של המאה העשרים גדלה אוכלוסיית וינה היהודית כתוצאה מהצטרפותם של יהודים מאזורים אחרים של האימפריה, בעיקר הונגריה וגליציה. השפעתה והיקפה של הקהילה גדלה במיוחד לאחר סיפוחה של אוסטריה על ידי גליציה. בשנת 1923 הפכה הקהילה היהודית של וינה לשלישית בגודלה באירופה. בתקופה שלפני השואה, שכנו בוינה כשישים בתי כנסת מגוונים וזרמים שונים. וינה הפכה גם למרכז של ספורטאים יהודים: קבוצת הכדורגל הכח ומכבי וינה היו מפורסמים בכל רחבי אירופה. יהודים רבים פיתחו קריירות מצליחות כשחקנים, מפיקים, מוזיקאים, סופרים, מדענים, חוקרים ואנשי רוח. וינה הייתה גם מרכז ציוני ואחד ממנהיגיה, רוברט שטריקר, אף נבחר לפרלמנט האוסטרי.

עם הכיבוש הנאצי, נהרסו עשרות בתי כנסת בעיר ורכוש יהודי רב נבזז. חלק גדול מבני הקהילה נשלח למחנות הריכוז או נמלט מהעיר. לאחר המלחמה, וינה הפכה להיות תחנת מעבר למאות אלפי פליטים יהודים ומהגרים ממזרח אירופה. בית הכנסת הגדול של וינה היה היחיד ששרד, והקהילה החלה להשתקם. כיום חיה בוינה קהילה יהודית קטנה המחולקת לזרמים שונים עם מוסדות חינוך, מסעדות, וחנויות. בעיר יש גם בית חב"ד פעיל ותוסס.