מדריך כשרות בולנסיה

בממלכת ולנסיה חיו יהודים כבר מהמאה השמינית לספירה, ואליה הגיע בסוף ימיו גם המשורר היהודי המפורסם שלמה אבן גבירול. עם כיבוש האזור על ידי "אל סיד" האביר הקסטיליאני המיתולוגי, פורסמו חוקים בהם נאמר כי אסור ליהודים של ולנסיה לרכוש שבויי מלחמה מוסלמים, לפגוע בהם או להשתלט על רכושם. בתקופה זו חיו היהודים של ולנסיה ברובע יהודי גדול שאף התפתח והתרחב תחת שלטונו של חיימה הראשון, מלך אראגון. תחת שלטונו הייתה ליהודים אוטונומיה משפטית ואף זכויות יתר, כמו למשל זכותם של האסירים היהודים לחזור הביתה בשבת.

במחצית המאה ה-13 הפכה ולנסיה למרכז חשוב לסחר ימי והסוחרים היהודים התעשרו מאוד. לרב העיר התמנה רבי יצחק בר ששת ברפת (ריב"ש), מגדולי חכמי ספרד. אך הכל השתנה בבת אחת, כאשר פרצו מהומות אנטי יהודיות בכל רחבי האי האיברי. בקיץ 1391 הותקפה קהילת ולנסיה על ידי פורעים שרבים מהם הגיעו מקסטיליה, 250 יהודים נהרגו, והשאר הסכימו להתנצר או שהתחבאו אצל שכניהם. לאחר כמה שבועות יצא צו מלכותי שהגן על היהודים, אך הקהילה לא הצליחה להתאושש. כמאה שנה לאחר מכן, בוטל גם האישור ליהודים להתגורר בעיר לתקופות ארוכות. בסוף המאה ה-15 פעלה האינקווזיציה בעיר, ועשרות יהודים הועלו על המוקד. מאז גירוש ספרד, הקהילה היהודית בולנסיה לא הוקמה מחדש וכיום יש בעיר קהילה קטנה מאוד, ובית חב"ד עבור המבקרים והתיירים.