מדריך כשרות בסופיה

מקורות היסטוריים ותיעוד של האוכלוסייה היהודית בסופיה מגיעים עד למאה ה-14, ייתכן ואף הקהילה הייתה קיימת עוד קודם. היהודים חיו בקרב אוכלוסייה מעורבת של דתות ולאומים: ואלאכים, מולדבים, מוסלמים ונוצרים רוסים אורתודוכסים. לאחר גירוש ספרד הגיעה קבוצת יהודים לסופיה, הם עסקו בייצור טקסטיל, מסחר בגבינות והלוואות, באותם שנים סופיה הפכה למרכז היהודי של בולגריה.

תחת השלטון העות'ומאני, היהודים שילמו מסים קבועים המוטלים על לא-מוסלמים. בסוף המאה ה-19 הגיע לסופיה, הרב גבריאל אלמוזלינו. במקביל לסיום המלחמה בין האימפריה העות'מאנית לרוסיה, והקמת בולגריה העצמאית, הפך אלמוזלינו לרב הראשי של יהודי בולגריה. על פי מפקד האוכלוסין של סוף המאה, מנתה האוכלוסייה היהודית של סופיה כ-5,000 יהודים ובעיר שכנו שישה בתי כנסת. כמה שנים לאחר מכן נוסדה המועצה העליונה של יהודי בולגריה. בתאריך 23 בספטמבר 1909 נחנך בית הכנסת החדש והגדול של סופיה. האירוע, שהיה החשוב ביותר בתולדות יהודי סופיה ובולגריה, היה חגיגי מאוד ובין האורחים היו משפחת המלוכה הבולגרית, שרים ואורחים נוספים. בית הכנסת היה מפואר וגדול עם מקום ל-1300 מתפללים. בהמשך, החלה בסופיה פעילות ציונית והוקמו מפלגות ותנועות נוער בהן "השומר הצעיר", "בית"ר", "הנוער הציוני", "מכבי" ועוד.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, חוו היהודים של סופיה פגיעה קשה ברכושם ואלפי תושבים גורשו מהעיר. באוקטובר 1940, חוקקה בולגריה את חוק ההגנה הלאומי, אשר הגביל את זכויות היהודים שנדרשו לענוד טלאי צהוב. עם זאת, התוכנית הגרמנית לשליחת יהודי בולגריה למחנות הריכוז נכשלה בגלל התנגדות גורמים רבי השפעה בבולגריה. סיום המלחמה נתן את האות לעזיבה מאסיבית של יהודים ובסופיה נותרו כמה אלפי יהודים בודדים. כיום בסופיה פועלת קהילה יהודית קטנה יחסית, ובית חב"ד פעיל המארח אנשים עסקים ותיירים.