מדריך כשרות ברודוס

לקהילה היהודית של האי רודוס יש היסטוריה עשירה המגיעה עד למאה השנייה לפנה"ס. מקורות היסטוריים לנוכחות היהודית באי נמצאו בכתביו של ההיסטוריון היהודי יוספוס פלביוס. יהודי רודוס, כמו שאר היהודים החיים ביוון באותה התקופה, דיברו יוונית וניהלו את התפילות והטקסים היהודיים ביוונית.

בימי הביניים היהודים של האי התקבצו בעיר העתיקה. בשנת 1500 גירש הגראנד מאסטר של אבירי מסדר סנט ג'ון ששלטו באי את כל היהודים שלא הסכימו להתנצר. האי רודוס היה לזמן קצר ללא תושבים יהודים, עד שהסולטן העות'מאני שהשתלט על רודוס הזמין את היהודים מחלקים שונים של האימפריה להגיע לרודוס ולהקים קהילה חדשה. היהודים שבאו היו ספרדים שמצאו מקלט באימפריה העותומאנית בעקבות גירוש ספרד בשנת 1492. יהודים אלה הביאו עמם תרבות תוססת ומלאה במנהגים ומסורות. היבט תרבותי אחד הוא לשוני, השפה שדיברו היהודים הייתה "לאדינו" והרובע היהודי של העיר נקרא בחיבה "La Juderia".

בתחילת המאה העשרים עזבו יהודים רבים את רודוס בחיפוש אחר הזדמנויות כלכליות טובות יותר באמריקה ובאפריקה. בתחילת שנות העשרים הגיעה הקהילה לשיאה וכללה כ-4,500 איש. כמה שנים מאוחר יותר, רבים מהיהודים עזבו לאחר אכיפת חוקי הגזע על ידי השלטון הפשיסטי האיטלקי ששלט באי. בשנת 1943 השתלטו הגרמנים על רודוס ובתוך פחות משנה הקהילה היהודית באי נמחקה. רבים מהם הועברו למחנות ריכוז, היגרו למדינות דרום אפריקה, לישראל, לארצות הברית ולמקומות אחרים. ב -1947 הועבר האי ליוון כחלק משלל המלחמה. כיום חיים ברודוס רק קומץ יהודים. בית הכנסת ובית הקברות, הם שריד לקהילה משגשגת שחיה על האי במשך מאות שנים.