מדריך כשרות בפריז

תיעוד היסטורי על יהודי פריז מופיע כבר במאה הראשונה לספירה, כאשר מועצת העיר החליטה שיהודים שכיהנו בתפקיד ציבורי ובני משפחותיהם חייבים להתנצר. במאה ה-12 היה כבר רובע יהודי בעיר ולפי כמה מקורות, יהודי פריז אף היו בעלים של כמחצית מהקרקעות בפריז והסביבה.

בהמשך השנים גורשו יהודי העיר ולאחר מכן הורשו לשוב ולהתגורר באזור המארה של היום. במאה ה-13 התקיים בארמון לואי התשיעי מלך צרפת "משפט פריז" המפורסם בו הואשמו היהודים בכפירה וכתבי התלמוד הועלו באש. באותה תקופה סבלו היהודים מגירוש ופרעות אלימות. גירושם "המוחלט" של היהודים מצרפת התרחש בשנת 1394.

בראשית המאה ה-18 פנו יהודי מץ לרשויות בבקשה לקבל אישור להיכנס לפריז למטרות עסקיות. במקביל, התיישבו בעיר יהודים מבורדו, מגרמניה ומקומות נוספים. היהודים שהיגרו מגרמניה התגוררו ברובעים העניים יותר של העיר, סנט-מרטין וסן-דני, ואלה שהיגרו מבורדו חיו ברובעים המפוארים יותר – סן ז'רמן וסנט אנדרה. בית הכנסת הרשמי הראשון נפתח באזור המארה בשנת 1788. שנתיים מאוחר יותר, הוענקו זכויות אזרחיות מלאות הוענקו ליהודי ספרד, פורטוגל ואביניון.

המאות הבאות סימנו עבור יהודי פריז תקופת צמיחה ושגשוג. 30,000 היהודים שחיו בפריז באמצע המאה היו יותר משליש מהאוכלוסייה היהודית בצרפת. בסוף המאה הצטרפו לקהילה פליטים רבים מפולין, רוסיה אוסטריה ורומניה. נתון זה הוביל גם לעלייה באנטישמיות שהתבטאה בפרשת דרייפוס. אוכלוסיית יהודי פריז המשיכה לגדול ובשנת 1939 חיו בפריס כ-150,000 יהודים.

עם כיבוש צרפת על ידי הנאצים והקמת ממשלת וישי, בוטלה אזרחותם של יהודים רבים והם החלו לסבול מרדיפות ומעשי אלימות ורצח. בשנת 1942 ערכו הצרפתים מבצע לגירוש היהודים מפריז ושליחתם למחנות ריכוז. כ-80 אלף יהודים שהיוו רבע מיהודי צרפת נספו בשואה.

לאחר המלחמה ולמרות גלי הגירה מסיביים, הקהילה התאוששה במהירות. כיום חיים בפריז מעל 300 אלף יהודים מתוך כחצי מיליון יהודים החיים בצרפת.