מדריך כשרות במדריד

במאה ה-11 חייתה במדריד קהילה יהודית קטנה, רוב בני הקהילה עבדו כסוחרים והתגוררו ברובע היהודי. במאות השנים שלאחר מכן הקהילה גדלה והתרחבה אך סבלה מרדיפות והגבלות. על היהודים נאסר לרכוש או למכור נכסים לנוצרים, לגבות ריבית גבוהה מדי על הלוואות ולעבוד בשירות המדינה. היהודים באותה התקופה גם סבלו מפוגרומים ומעשי אלימות מעת לעת. החיים היהודיים במדריד נקטעו בעקבות גירוש ספרד והתחדשו רק בסוף המאה ה-19 אחר יצירת החוקה הספרדית החדשה והגעתם של יהודים מצפון אפריקה ומאוחר יותר גם מאירופה. בין היהודים הראשונים שהשתקעו במדריד הייתה משפחת באואר, שבניה מילאו תפקיד חשוב בארגון ופיתוח הקהילה. ראש המשפחה היה איגנסיו סלומון באואר, בנקאי יהודי ממוצא הונגרי שנשלח לייצג את תאגיד הבנקאות של משפחת רוטשילד.

הקהילה היהודית הרשמית של מדריד הוקמה בשנת 1920, אבל עם פרוץ מלחמת האזרחים בספרד (1936-1939) ברחו רוב היהודים מהעיר והקהילה התפרקה. עם סיום מלחמת העולם השנייה החלה הקהילה להשתקם באיטיות, בשנות השישים מנתה הקהילה למעלה מ-3000 איש, ושימשה כמרכז לסטודנטים יהודים מחו"ל שהגיעו ללמוד במדריד וכן גם לעולים יהודים מצפון אפריקה. ההפיכה הצבאית שהתרחשה בארגנטינה ב -1976 הובילה למספר גדול של יהודים ארגנטינאים שהיגרו למדריד. משברים כלכליים מתמשכים בארגנטינה, המשיכו את המגמה של עזיבת היהודים אל הקהילה במדריד. כיום הקהילה במדריד נחשבת כמנהיגה הרשמית של הקהילות היהודיות בספרד ועובדת בשיתוף פעולה עם השלטון הספרדי לחיזוק חיי החברה והקהילה.