מדריך כשרות בדולומיטים

הקהילה היהודית של מראנו (שהייתה עד למלחמת העולם הראשונה בשטח אוסטריה) התבססה במקום כבר במאה ה-13 כחלק מהקהילה היהודית בעיר הוהנמס. תור הזהב של יהודי מראנו החל באמצע המאה ה-19 כאשר יהודים רבים מהוהנמס, לא הרחק מאגם קונסטנץ, החלו להתיישב בדרום טירול, לאחר שקיבלו היתר שהייה. באותה תקופה הוקמה קרן יהודית מיוחדת שמשימתה הייתה לקנות חלקת אדמה שתשמש כבית קברות. השטח שנרכש היה ליד הכנסייה. עם זאת, בפסח 1847 הורה מושל המחוז לחברי הקהילה היהודית למכור את חפציהם ואת אחוזותיהם בתוך שישה חודשים ולאחר מכן לעזוב את המחוז. הצו בוטל בזכות התערבותו של הקיסר.

בשנים שלאחר מכן מדענים ואנשי עסקים יהודים מילאו תפקיד חשוב בהתפתחות הכלכלית של האזור. הם הקימו תשתיות של רכבות, אזורי תיירות ובריאות ויקבים. בית הכנסת הראשון בחבל טירול נחנך במראנו  בתאריך 27 במרץ 1901. כיום בית הכנסת שופץ ועומד על תילו ובמרתף המבנה יש מוזיאון יהודי עשיר במוצגים המתארים את ההיסטוריה של היהודים בעיר.

כיבוש צפון איטליה על ידי הצבא הנאצי במלחמת העולם השנייה, היה גם סופה של הקהילה. במרחק של נסיעה קצרה, בעיר בולצאנו, הוקם מחנה ריכוז גדול ליישום הפתרון הסופי באיטליה. לאחר המלחמה נפתח בעיר מרכז סיוע לחולי שחפת יהודים עד שנסגר והחולים הועברו לישראל.